הרעלת עופרת

הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין לגבי עופרת הוא שהיא יסוד כימי, או במילים אחרות - סוג של אטום. ישנם “סוגים” שונים של אטומים, נהוג לכונתם יסודות, והם לרוב מסודרים בטבלה שידועה בשם הטבלה המחזורית לפי מספר הפרוטונים שהם מכילים בגרעינם. מספר זה מכונה גם המספר האטומי של היסוד. המספר האטומי של עופרת הוא 82. כלומר, עופרת מכילה 82 פרוטונים בגרעין האטום. עופרת נחשבת למתכת כבדה וכמו כן לחומר רעיל, כלומר חומר שיכול לגרום נזק לאורגניזם.

רמות עופרת שנחשבות לגבוהות בגוף גורמות למצב המכונה הרעלת עופרת. הרעלת עופרת יכולה להיות אקוטית (“חריפה”) או כרונית. אם החשיפה לעופרת הייתה אינטנסיבית וקצרה (לא ממושכת) מדובר בהרעלת עופרת אקוטית. מצב זה נדיר הרבה יותר מהרעלת עופרת כרונית, בו החשיפה היא פחות אינטנסיבית (כלומר נחשפים לרמות נמוכות יותר של עופרת) אך היא מתמשכת בזמן וגורמת להצטברות של עופרת בגוף.

מובן מאליו שעל מנת להגיע למצב (חס וחלילה, טפו טפו טפו) של הרעלת עופרת צריך להיחשף אליה קודם, ואם כן נשאלת השאלה: כיצד נחשפים לעופרת?

עופרת מגיעה לגוף ברוב המקרים דרך עיכול, שאיפה או מגע עורי.

אצל מבוגרים הסיבה העיקרית להרעלת עופרת היא חשיפה תעסוקתית, כלומר אנשים שבמהלך שגרת עבודתם באים במגע עם עופרת. ישנן לא מעט תעשיות שמתעסקות עם עופרת: מיגון מקרינה, תחמושת, ציוד רפואי, צנרת, אלקטרוניקה, מנועי סילון ועוד.

חשוב לציין שעופרת היא מרכיב חשוב בתעשיית הצבעים, וצבעים שמכילים עופרת הם הסיבה העיקרית להרעלת עופרת בילדים.

עופרת עלולה להימצא כמו כן באדמות מסויימות, ולהגיע אל תוך המזון שגודל בהן. העופרת שמצויה באדמה מסויימת עלולה להגיע למקורות מים, בינהם מקורות שמשמשים לשתייה.

ציידים (ציד הוא מנהג פרימיטיבי שלמרבה הצער עדיין מתרחש) עלולים לסבול מהרעלת עופרת לאחר צריכה של חיות שצדו. במקרה הזה אפשר להגיד שהם די הביאו את זה על עצמם.

איך נזהה אדם השרוי במצב של הרעלת עופרת (בהנחה שהוא לא אוכל לנו עופרת מול העיניים)? ובכן, זו בהחלט שאלה טובה. התסמינים והסימנים שנובעים מהרעלת עופרת מגוונים מאוד ויכולים להשתנות מאדם לאדם ומהרעלה להרעלה. בשביל לענות על השאלה בכל זאת, נבחין בין שני סוגי ההרעלות, אותם הזכרנו למעלה: האקוטית והכרונית.

בהרעלה אקוטית סימנים נוירולוגיים אופייניים הם כאב, חולשת שרירים ותחושת נימול. סימפטומים אחרים שיכולים לאפיין את ההרעלה האקוטית הם כאבי בטן, בחילות, הקאות, שילשולים ועצירות. טעם מתכתי בפה יכול גם הוא לאפיין את ההרעלה האקוטית. בעיות גסטרואנטרולוגיות הן נפוצות במקרה של הרעלת עופרת אקוטית ובינהן אפשר למנות, מלבד מה שנכתב עד כה, חוסר תיאבון ואובדן משקל. איבוד נוזלים ממערכת העיכול (בצורה של שילשולים והקאות) יכול להוביל לשוק. המוליזיס (הרס של תאי דם אדומים) יכול להוביל לאנמיה ולהופעה של המוגלובין בשתן. אנשים המצויים במצב של הרעלה אקוטית יכולים להגיע בסופו של דבר להגיע למצב שבו הם מציגים תמונה קלינית של הרעלה כרונית.

הרעלה כרונית מתבטאת בדרך כלל בעירוב רב-מערכתי, כלומר, סימפטומים שנובעים כתוצאה מבעיות במספר מערכות שונות בגוף. שלוש המערכות העיקריות שמעורבות במקרה של הרעלת עופרת כרונית הן מערכת העיכול, מערכת העצבים והמערכת הנוירו-שרירית. ניתן לראות סימנים כגון אובדן זיכרון לטווח הקצר, דיכאון, בחילה, כאב בטן, חוסר קורדינציה ותחושת נימול בקצה הגפיים. כמו כן ייתכנו עייפות, בעיות שינה, כאבי ראש, דיבור לא מובן ואנמיה.

עופרת מאוחסנת בגוף בעיקר ברקמות הרכות, בדם ובעצמות. זמן מחצית החיים של העופרת ארוך מאוד בגוף, ויכול להגיע ליותר מעשרים שנה כאשר מדובר בעופרת השוכנת בעצם. למרות זאת, העופרת שמצויה בעצם נחשבת למסוכנת פחות מכיוון שהיא פחות זמינה עבור שאר רקמות הגוף.

מדוע בעצם עופרת רעילה? מה החומר הזה עושה לנו בגוף שגורם לבעיות? הדבר הראשון שאפשר להגיד בהקשר הזה הוא שלא ידוע על תפקיד רלוונטי מועיל כלשהו לעופרת בגוף האדם. האפקטים המזיקים שלו, לעומת זאת, מרובים.

כמו מתכות כבדות אחרות, עופרת גורמת לייצור של רדיקלים חופשיים אשר פוגעים בכל מבנה התא. כמו כן העופרת גורמת להפרעות בתהליך שיכפול התא, ומפריעה לפעולתם התקינה של אנזימים שונים, בין היתר לכאלו המעורבים בתהליך סינתזת ויטמין די. עופרת משבשת כמו כן את התהליך של שחרור המתווכים העצביים מתאי העצב, ובכך גורמת להפרעות באיתות העצבי.

הרעלות עופרת הם מצבים שיכולים לגרום לסיבוכים. אובדן שמיעה וריקבון שיניים הם סיבוכים שמקושרים לחשיפה לעופרת. העופרת יכולה לפגוע בכליות ולגרום לירידה בתיפקודן התקין. כמו כן יתר לחץ דם גם הוא סיבוך אפשרי. עוד סיבוכים שמקושרים לעופרת הם בעיות פוריות אצל נשים וגברים, בעיות בהריון ולהרעלה של העובר, עקב כך שעופרת יכולה לעבור דרך השלייה. סיבוכים נוירולוגיים של חשיפה לעופרת כוללים בין היתר ירידה בכישורים השכליים.

איך מאבחנים מצב של הרעלת עופרת? ראשית יש לומר שתיחקור נכון של הפציינט יכול לעזור מאוד וחשוב לנסות לברר האם ייתכן כי נחשף לעופרת. בבדיקה של הפציינט יש לחפש כל אחד מהסימפטומים והסימנים שהזכרנו. הכלי העיקרי שעומד לרשותינו באבחון של הרעלת עופרת הוא מדד העופרת בדם. חשוב לדעת שהמדד של העופרת בדם הוא אינדקציה טובה יותר לחשיפה שהתרחשה לאחרונה, ופחות כאשר מדובר בחשיפה בעבר הרחוק, מצב בו העופרת יכולה שלא להימצא בדם אך להיות נוכחת ברקמות אחרות, כדוגמת רקמת העצם. על פי הערכים הנהוגים היום בעולם הרפואה, רצוי שמדד העופרת בדם לא יעבור את רמת ה-10 מיקרוגרמים לדציליטר.