טכניקות טיפוליות במקרים של הרעלה אקוטית

במקרה של הרעלה חריפה ניתן להתערב בשלוש דרכים עיקריות:
1. ביטול ספיגת הרעל.
2. האצת ההפרשה של הרעל.
3. חסימת הפעולה של הרעל ברמת הקולטנים.

1. ביטול ספיגת הרעל

במקרה של הרעלה הנגרמת כתוצאה מבליעה של חומר רעיל ניתן להשתמש בחומרים הגורמים להקאה (Emetics) על מנת לגרום להקאה, מה שיוביל ליציאה של החומר הרעיל מהגוף, ובכך לזה שלא יספג בגוף.

ברוב המקרים אמנם משתמשים בטכניקה אחרת על מנת לבטל את ספיגת הרעל, טכניקה הידועה בשם “שטיפת קיבה”. בטכניקה זו, בעזרת צינור המוכנס דרך האף ומגיע לקיבה, מוחדרת לקיבה תמיסה פיזיולוגית בטמפרטורה של 37 מעלות (על מנת לא לקרר את הפציינט). לאחר מכן מתבצעת שאיבה של הנוזל מן הקיבה. התהליך חוזר על עצמו עד להוצאת כל תוכן הקיבה.

ישנם מקרים מסויימים בהם יש להימנע משטיפת קיבה. למשל במקרה של בליעת חומרים קורוזיביים יש להימנע משטיפת קיבה, מחשש שבמהלכה המגע של חומרים אלו עם הושט יגרום לחירור שלה.

2. האצת ההפרשה של הרעל

ישנן מספר דרכים לזירוז ההפרשה של חומרים רעילים מן הגוף.

השתנה כפויה (forced diuresis) - זוהי טכניקה שגורמת לפציינט להטיל כמות גדולה יותר של שתן. היא מתבצעת בעזרת שימוש במניטול (במתן תוך ורידי), חומר סוכרי שגורם לכליות לייצר יותר שתן, ובכך להפריש מן הגוף כמות גדולה יותר של חומרים רעילים דרך השתן.

דיאליזה - במקרים בהם לא מומלץ להשתמש בטכניקת ההשתנה הכפויה מבצעים דיאליזה. התוצאה דומה, ואף מושגת במהירות רבה יותר.

שינוי רמת ה-pH של השתן - במקרים של הרעלות מחומרים שהם חומצות או בסיסים, שינוי רמת החומציות של השתן יכול לעזור בסילוק יעיל יותר של חומרים אלו, בכך שהוא מגביר את יכולת השתן “להכיל” חומרים אלו.

3. חסימת פעולת הרעל

לא תמיד ניתן לבטל את כל ספיגת הרעל, ובמקרים רבים הפציינט מצוי במצב שבו חלק ניכר מן הרעל נמצא בתוך המערכת שלו. במקרים כאלו האצה של סילוק הרעל לא פותרת את הבעיה לחלוטין, מכיוון שעד שיסולק כל החומר (גם אם זה קורה בקצב מואץ) הוא מבצע את האפקטים המזיקים שלו בתוך המערכת.

על מנת לחסום את הפעולה עצמה שמבצע חומר רעיל בתוך האורגניזם משתמשים בחומרים מיוחדים שיודעים לבטל פעולה זו. חומרים אלו נקראים סותרנים, או אנטידוטים (Antidotes).

אנטידוטים יכולים להשתייך למשפחות שונות, שמסווגות אותם לפי אופן פעולתם. חלק מהאנטידוטים הם אנטידוטים קולטניים, כלומר הם פועלים ברמת הקולטנית ומונעים מחומרים אחרים להיקשר לקולטנים אשר דרכם הם מבצעים את פעולתם המזיקה.

משפחה אחרת של אנטידוטים היא האנטידוטים הישירים, כאלו שתוקפים ישירות את החומר הרעיל עצמו.

אנטידוטים עקיפים הם חומרים שמפריעים למטבוליזם של החומר הרעיל ולא תוקפים את אותו החומר עצמו. לדוגמא במקרה של הרעלת מתנול, ההופך בגוף לפורמלדהיד ולחומצה פורמית על ידי פעולתם של אנזימים מסויימים, ניתן להשתמש באתנול (האלכוהול שנמצא במשקאות חריפים) על מנת להעסיק את אותם האנזימים ובכך להפחית מפעולתו המזיקה של המתנול.

אנטידוטים חלופיים הם משפחה נוספת של אנטידוטיים, המספקים מאגר חלופי של חומר מסויים בגוף במקרה שמדובר בהרעלה הגוזלת ממנו. למשל הרעלה הנובעת כתוצאה משאיפה של פחמן חד-חמצני (CO) היא הרעלת שגורמת לחנק של התאים על ידי כך שהיא מפריעה להם להשתמש בחמצן בתהליך הנשימה התאית. במקרים כאלו יעיל לטפל במתן חמצן בלחצים גבוהים על מנת לעזור לתאים להילחם בפחמן הדו-חמצני.